שמות משפחה יהודיים משמשים בדרך כלל כדי לסייע בזיהוי מוצאו של האדם. הסיבה לכך היא שאנשים יהודים הלכו לפי שמם הפרטי ושם אביהם.
שמות פטרונימיים עבריים שימשו היסטורית על ידי יהודים. שמות משפחה קבועים הופיעו לראשונה בקרב יהודים ספרדים באיבריה ובמקומות אחרים כבר במאה ה-10 או ה-11, אך יהודים אשכנזים בגרמניה או במזרח אירופה לא חוו התפשטות משמעותית של שמות אלו עד הרבה מאוחר יותר.
בעבר אסור היה ליהודים להשתמש בשמות כלשהם שהיו בשפה שאינה עברית או יידיש. זה אומר שהם היו צריכים להשתמש בשמות עבריים או ביידיש כמו שלמה, יונה ודוד. ניתן לזהות אותם גם על ידי מספר כינויים שונים כגון רבי מנדל או רבי הרשל.
מתי אימצו יהודים שמות משפחה?
כל היהודים מהאימפריה ההבסבורגית נדרשו על פי חוק לרכוש שמות משפחה תורשתיים קבועים כאשר הקיסר יוסף השני אישר את הצו בשנת 1787. לפני אותה תקופה לא היו ליהודים שמות משפחה כלל, עם מספר קטן מאוד של חריגים.
מדוע שינו יהודים את שמות המשפחה שלהם?
יהודים קיימים מאז תחילת הימים ותמיד היה להם צורך לזהות זה את זה. בימי קדם, יהודים היו משתמשים בשם אביהם כשם משפחתם. לאחר חורבן ירושלים בשנת 70 לספירה וכאשר יהודים התפזרו ברחבי העולם, הם אימצו שיטות שונות למתן שמות.
נטילת שם משפחה עברי הייתה אסטרטגיה עבור יהודים רבים מהתפוצות להשתלב בזהות יהודית משותפת חדשה לצד יהודים מזרחים ויהודים פלסטינים, ולאחר מכן כיהודים ישראלים, על ידי מחיקת מרכיבים מהחוויה הפזורה שלהם.
